איך גידור הפך מרעיון של מנהל קרן בודד בשנות ה־40 של המאה הקודמת לאסטרטגיה שמנהלת טריליוני דולרים?

הפעם נצלול צעד נוסף פנימה, אל ההיסטוריה שמאחורי המושג “גידור” ואל הכלים המרכזיים שבהם מנהלי קרנות משתמשים כדי להגן על ההון, לצמצם סיכונים ולנצל הזדמנויות גם כשהשווקים מאתגרים.

למרות שהיום המושג “קרן גידור” מתקשר לאסטרטגיות מורכבות ולניהול מיליארדים, שורשיו נטועים כבר בשנות ה־40 של המאה הקודמת. בשנת 1949 הקים אלפרד וינסלו ג’ונס (Alfred Winslow Jones) את קרן הגידור הראשונה, מתוך מטרה מוצהרת להגן על ההון ולא רק לייצר רווחים. הרעיון המקורי היה לשלב השקעות “לונג” מניבות עם עסקאות “שורט” מגוננות, וכך לאזן את הסיכון ולבנות תיק עמיד יותר לתנודות השוק. עם השנים הרעיון התפתח ממנהלים בודדים שיישמו אותו באופן ניסיוני, ועד לתעשייה גלובלית שמנהלת כיום טריליוני דולרים.

הגידור יכול להתבצע במגוון דרכים, רכישת אופציות פוט להגנה מפני ירידות חדות או מכירת קול להגבלת חשיפה, פתיחת פוזיציות שורט על נכסים שעלולים לאבד מערכם, או חוזים עתידיים לנעילת מחירים בשוק תנודתי. כלים אלו, בשילוב אסטרטגיות נוספות, מאפשרים למנהלים להתמודד עם תנאי שוק קיצוניים ולשמור על יציבות התיק.

העיקרון הבסיסי נותר זהה מאז ועד היום, המטרה היא לא לחזות את העתיד, אלא לבנות מבנה השקעה שמסוגל להניב רווחים גם כשהתרחישים הפחות צפויים מתממשים. קרנות הגידור המצליחות הן אלו שמצליחות לשלב בין יצירת אלפא לבין ההגנה על ההון, ובכך לשמר את יכולתן לצמוח גם כשהשוק סוער.